ד"ר ארז כהן/ סקירה - קרוב אצל אחרים ספר חשוב המזמין ניתוח ומחשבה נוספת על האתרופולגיה בישראל
האם האנתרופולוגיה הישראלית היא רק זו שעוסקת בחברה הישראלית או אולי עצם הישראליות של החוקרים, גם כאשר אלו בודקים, חברה ותרבות רחוקים, היא שנחוצה להגדרה? מה קורה כאשר רעיונות ותפיסות ממקומות אחרים מאומצים לצורך המציאות המקומית? ואולי, כפי שנראה, שהספר מציע, ההגדרה של הישראליות או המקומיות נובעת מעצם ההשתפות בקהילת השיח, מהרצון והיכולת של חוקרים לזהות את עצמם כאנתרופולוגים ולדבר "אנתרופולוגית" זה עם זה ועם אחרים.
הספר של אורית אבוהב מספר את סיפורה של האנתרופולוגיה הישראלית. המחברת מתעדת את המורכבות והמקריות של היווצרות והתפתחות האנתרופולוגיה בישראל תוך תיאור הפוטנציאל הגדול לצד האכזבה והמצב משברי המתמשך של הדיסציפלינה. במובן זה, הספר לא מציע ניתוח אנליטי כולל או מופשט של ועל התפתחות אינטלקטואלית או רעיונות של תחום ידע מוגדר (ההקשר המוסדי לעומת זה כן מסוקר בספר וחשוב ביותר לסיפור הזה). הספר לא מציג היסטוריה של רעיונות או תובנות אלא מתעד ומתאר את המקריות הרבה והדרכים העקלקלות שעברו אנתרופולוגים והאנתרופולוגיה עצמה עד להכרתה כתחום מחקר ומדע באקדמיה הישראלית.