האם המאבק בקהיר יסתיים ומצרים תהיה חופשייה ושלווה? או שמא מדובר בגרסה חדשה לטהרן 1979, שבה תיאוקרטיה אנטי-אמריקאית תנצח את החילוניות והחירות?
יהיה אשר יהיה נתיב ההיסטוריה במצרים, השינויים האדירים בצפון אפריקה מזכירים לנו שעולמנו מתעצב על ידי הערים שלו. החלקים העניים יותר והדמוקרטיים פחות של כדור הארץ נהפכים לאורבניים יותר ויותר, ובשל כך השינוי, מלא תקווה ופחד, נהפך לבלתי נמנע. העובדה שההתעוררות האחרונה הסתייעה בטכנולוגיות אלקטרוניות כמו פייסבוק וטוויטר רק מחזקת את הנקודה שהשינוי בטכנולוגיה הופך את הערים לחשובות יותר, לא פחות.
התקוממויות אלה אינן במקרה עירוניות; לא היה ניתן להעלות על הדעת שהן יתקיימו באזורים שבהם האוכלוסייה דלילה. הערים יוצרות קשרים בין הגורמים המשלהבים, כמו סם אדמס וג'ון הנקוק בבוסטון. המהומות דורשות מידה מסוימת של עומס עירוני והמונים שיכולים להתגבר על כוח משטרתי.
עולים על בריקדות: מדוע כל המהפכות נולדות בערים הגדולות?