זוגות רבים חוששים לפרק את המשפחה כשהילדים עדיין צעירים. הגישה המקובלת היא כי גירושין יגרמו לילדים הקטנים נזקים רגשיים. אבל מי אמר ש"ילדים גדולים" לא יכולים להיפגע ושמשבר משפחתי לא יכול להיות הרסני גם כמדובר בילדים בוגרים ועצמאיים?
גירושין בגילאי 50-60, הם כבר לא מחזה נדיר, אבל מה צריכים לעשות הילדים בני ה- 20 ומעלה שנתקעים באמצע וצריכים לתווך או לבחור צד?
כשהוריה של עדי (שם בדוי) התגרשו, היא כבר הייתה חיילת. על אף גילה הצעיר, נאלצה לקחת על עצמה תפקידים שלא שיערה שתצטרך למלא. "דאגתי למכירת הדירה, למציאת דירה חלופית. לקחתי את אימא לכל מיני סידורים בעירייה. אבל הכי קשה היה לתמוך באימא אחרי שאבא סיפר לה על הבגידות שלו. היא שיתפה אותי. כל יום הייתי מקבלת טלפונים, גם באמצע הלילה", אומרת עדי, "הייתי צריכה לשחק אותה פסיכולוגית, להקשיב, לתמוך, לספוג את התלונות. היה לי מאוד קשה".
פרופ' סולי דרימן, פסיכולוג קליני ומומחה בטיפול משפחתי, שהנחה מחקרים במחלקה למדעי התנהגות באוניברסיטת בן-גוריון, מסביר כי קיים מיתוס על פיו ילד בגיל עשרים פלוס הוא עצמאי, חזק ולא צריך את ההורים. אבל דווקא בשלב הזה של חייהם, ילדים לפעמים נעשים תלויים.
קישור לכתבה המלאה באתר
גירושין מאוחרים: הילדים תקועים באמצע
ONLIFE