סיפורו של משה וייס , נכה צה"ל וניצול שואה , שנפצע בפעולת תגמול בשנת 1956 ונותר עיוור. משה בוחר ללמוד פיזיוטרפיה בפריז ויוצא עם המשפחה ללימודים אותם הוא מסיים בשנת 1978 , והופך לפיזיוטרפיסט העיוור הראשון בארץ. הוא עובד בחצי משרה בבית חולים "שיבא" ומקדם את נושא שילוב עיוורים בתוכנית הלימודים הרגילה בפיזיוטרפיה. לשם כך נדרשת התאמת חומר הלימוד על מנת לאפשר לאצבעות הידיים למלא את אשר מחסירות העיניים. מסכם משה את ניסיון חייו: " קשה להיות עיוור ובמיוחד כאשר אתה תלוי באנשים אחרים, שלא תמיד מוכנים לסייע. להיות חלוץ זה קשה וגם אלה העומדים מולך לא תמיד יודעים כיצד לעזור. אבל קשה אין משמעו בלתי אפשרי. עובדה".
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 