פרופ' ויקטור פרנקל, אבי הלוגותרפיה, זיהה שמשמעות החיים מחזקת את רוחו של האדם ומאפשרת לו לעמוד ברגע האמת מול מצוקותיו ולהתמודד איתן. דווקא הפסיכיאטר שפיתח שיטת תראפיה ייחודית ונמצא אנוס ליישם אותה באושוויץ, נטה חסד כלפי רודפיו מאתמול.
הסליחה של פרנקל
מקור וקרדיט : אורי ישראל פז
הבלוג של אורי ישראל פז באתר רשימות
פרופ' ויקטור פרנקל (Victor Frankel, 1905-1997) היה פסיכיאטר אוסטרי וסופר יהודי ניצול שואה, הוגה שיטת הלוגותרפיה שעיקרה הכוונתו של הפרט לחיפוש אותנטי אחר משמעות חייו.
שאלת משמעות החיים עומדת במרכז התיאוריה הפסיכולוגית של פרנקל, יוצרה של תפיסה חדשה ומהפכנית בתחום תורת הנפש. הלוגותרפיה נחשבת כאסכולה הווינאית השלישית בפסיכותרפיה, אחרי קודמותיה הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד והפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אלפרד אדלר. היא נשענת על התיאוריות של פרויד ואדלר, אך חולקת על כמה מהנחות היסוד שלהן ומוסיפה להן מימד חדש. היא מזדהה עם כמה מהנחות הפסיכולוגיה ההומניסטית, אך מרחיבה אותן ונותנת להן צביון חדש.
הלוגותרפיה שפיתח פרנקל מרכזת את עיוניה במשמעות ההוויה האנושית ובחיפושו של האדם אחר משמעות זאת. היא גורסת שהשאיפה למצוא משמעות, היא הכוח המניע הראשוני של האדם. "השאיפה לפשר" (בניגוד ל"שאיפה לעונג" של פרויד ו"השאיפה לכוח" של אדלר) פירושה, שבכוחו של אדם לחיות למען ערכיו ולמען משמעות.
שאלת משמעות החיים עומדת במרכז התיאוריה הפסיכולוגית של פרנקל, יוצרה של תפיסה חדשה ומהפכנית בתחום תורת הנפש. הלוגותרפיה נחשבת כאסכולה הווינאית השלישית בפסיכותרפיה, אחרי קודמותיה הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד והפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אלפרד אדלר. היא נשענת על התיאוריות של פרויד ואדלר, אך חולקת על כמה מהנחות היסוד שלהן ומוסיפה להן מימד חדש. היא מזדהה עם כמה מהנחות הפסיכולוגיה ההומניסטית, אך מרחיבה אותן ונותנת להן צביון חדש.
ב-1959 יצא לאור ספרו "האדם מחפש משמעות" שנמכר במיליוני עותקים בכל רחבי העולם. בספר פורש פרנקל את עיקרי הלוגותרפיה, אותה פיתח עוד לפני תקופת המלחמה - ומראה כיצד זו באה לידי ביטוי בניסיונו האישי כאסיר במחנה הריכוז.
פרנקל פיתח את עיקרי תורתו - עדיין בתקופה שקדמה לפרוץ מלחמת העולם השנייה - מתוך מגמה להביא את האדם למצב תודעתי בו הוא מתעלה מעל קשיי היומיום, ומוצא משמעות קיומית עמוקה לחייו כבן-תמותה. לשיטתו, זיהוי משמעות החיים מחזקת את רוחו של האדם ומאפשרת לו לעמוד ברגע האמת מול מצוקותיו ולהתמודד אותן, גם אם הן מהקשות ביותר.
מכאן אולי גם לא מפתיע שלפסיכיאטר שפיתח שיטת תראפיה ייחודית ונמצא אנוס ליישם אותה במחנה הריכוז, בניגוד לרוב קורבנות הנאציזם, היתה אמירה כאשר התייצב אחרי המלחמה באוניברסיטת וינה, לסייע לאקדמיה האוסטרית ההרוסה לעמוד מחדש על רגליה. עם כל הקושי להבין את הסלחנות הגורפת שלו כלפי רודפיו מאתמול, ניתן אולי להבין אותו בהקשר הכולל של פעילותו.
למשל יחסו אל קונראד לוֹרנץ, חתן פרס נובל לרפואה (1973) ומחבר רב-המכר "על שמונה פשעי האנושות המתורבתת" (עברית: ד"ר בצלאל וכסלר, תל אביב: שוקן, 1981). לורנץ חזר מהשבי הרוסי והיה מנודה באקדמיה האוסטרית בשל מאמריו הנאציים. שותפו האוסטרי לפרס נובל 1973, קארל פון פריש, התעקש, בכל שנות האנשלוס, לדבוק ב"גרִיס גוֹט" המסורתי במקום "הייל היטלר". השותף השלישי לנובל, ההולנדי ניקולאס טינברחן, היה חבר במחתרת האנטי-נאצית, נאסר וכמעט הוצא להורג. כשהציע לורנץ, שהיה כבר חבר במפלגה הנאצית, להתערב למענו, נענה בסירוב תקיף. ודווקא היהודי פרנקל נטה ללורנץ חסד, כפי שמספר ד"ר אבשלום אליצור בגיליון 17 של כתב העת "קשת החדשה" (סתיו 2006, בעריכת: אהרן אמיר). בהרצאותיו, כנראה בתיאום מראש עם הזואולוג המנודה, היה אומר "היום נמצא עימנו ד"ר לורנץ והוא ידבר במקומי על...".
והיה גם איש אס-אס אחד, בשם הופמן, שפרנקל העיד לטובתו במשפט. שתי ניצולות יהודיות החביאו את הקצין מייד אחרי שחרור מחנה המוות שבו היו אסירות, והסכימו להסגירו לאמריקנים רק אם יבטיחו שלא יאונה לו כל רע. אחרי המלחמה המשיך הופמן להתייסר על חלקו בשואה ופרנקל כתב לו מכתבים ובהם ניסה לנחמו.
הבלוג של אורי ישראל פז באתר רשימות