רועי צזנה, יום ראשון, 28 ביוני 2009
רועי צזנה מסביר למה הוא חושש שסבתו תצטרך למצוא מטרה אחרת בחיים לאחר שיגשים את המטרה הנוכחית שלה - להשתתף בחתונה של הנכד
תוצאות המחקר, שהתפרסם בכתב העת 'רפואה פסיכוסומאטית', מוכיחות כי קשישים שמרגישים שיש מטרה לחייהם, הינם בעלי סיכון תמותה נמוך יותר במידה משמעותית.
דוקטור פטרישיה בויל, ממרכז רש-אלצהיימר למחלות, בדקה למעלה מ- 1,200 קשישים, כולם בדעה צלולה, ותיעדה כיצד הם רואים את חייהם בהווה ובעתיד. במשך חמש השנים שלאחר המחקר, נפטרו כ- 151 מהמשתתפים מסיבות שונות. כאשר ניסו החוקרים לעמוד על ההקשרים שתרמו לסיכוי למות במהלך חמש שנות המחקר, גורם אחד זינק מיד לעיניהם: הקשר שבין מטרה בחיים, לבין הסיכון למות בתקופת המחקר.
מתוך כלל השאלות שנשאלו הקשישים בתחילת המחקר, שלוש היו מקושרות ברמה גבוהה במיוחד עם העלאת הסיכון לתמותה. מסתבר כי הסיכון למוות מוקדם נוסק כלפי מעלה, במידה ואתה מסכים עם ההצהרות הבאות: "לעיתים אני חש כאילו עשיתי את כל מה שיש לעשות בחיים." "נהגתי להציב מטרות לעצמי, אך עתה זה נראה כבזבוז זמן." ו- "פעילויותיי היומיות נראות לי בדרך-כלל כטריוויאליות וחסרות חשיבות."
בסיכומו של עניין, לאחר התאמת התוצאות לפרמטרים הרלוונטיים האחרים כגיל, מין, חינוך ומוצא, קבעו החוקרים כי אדם בעל מטרה בחייו היה בעל סיכוי נמוך בחצי למות בתקופת המחקר, בהשוואה לאדם ללא מטרה. הקשר בין מטרה בחיים לבין התמותה נשמר על כנו גם בגברים ובנשים, בלבנים ובשחורים, בדכאוניים, במוגבלים בגופם, בנוירוטיים ובבעלי הכנסה שונה. כולנו, מסתבר, בני-אדם.
קישור לאתר הידען