ויניקוט טוען שההגנה המאנית אצל התינוק מתעוררת כשאין יכולת להעניק למציאות הפנימית את מלוא משמעותה. יש תנודות ביכולתו של האדם לכבד את המציאות הפנימית, תנודות הקשורות לחרדה הדיכאונית שבתוכו
סקירה שמלקטת מתוך אהבה ועושה חסד עם הכתוב, חסד המפגש המשותף
דונלד ויניקוט היה רופא ילדים. בשנת 1923 התוודע ל"פשר החלומות" של פרויד ותשומת לבו עברה לכיוון הפסיכולוגיה, הוא עבר אנליזה אצל ג'יימס סטריצ'י שהיה תלמידו של פרויד. במקביל כבר עבד כמנהל מחלקת ילדים בבית חולים. משרה שדרכה הגיע להבנות פסיכולוגיות רבות של הילד.
המסע של ויניקוט היה ניסיון לתפוס את הבלתי אפשרי. חיפוש אחרי מלים המתארות את עולמו הבראשיתי האשלייתי והבלתי מילולי של התינוק. מלים של עולם ללא מלים. ויניקוט לא נלחם באופן ישיר בדעותיהם של פרויד וקליין שטענו למציאותה של מציאות פנימית.
הוא היה הראשון שהעניק למצבה הרגשי של האם (מציאות חיצונית) ולנתוניו הרגשיים של התינוק (מציאות פנימית) מעמד שווה ערך.