רבים ממאות הישראלים שעברו את חוויית השבי, רובם במלחמת יום כיפור, מעידים שההתמודדות עמה רק מתחילה אחרי השחרור. "הרגע של הנפילה בשבי הוא זוועתי, אבל המעבר בין השבי לחופש הוא גם לא קל נפשית", אומר ד"ר מיכאל זייפה, היום מנהל מחקר ופיתוח בחברת "טבע", שישב בשבי המצרי במלחמת יום כיפור. "אתה די מבולבל. בבת אחת אתה פתאום אדון לעצמך. לוקח זמן עד שהראש חוזר לעצמו. צריך להתחיל להתאפס, להבין מה קורה. זה לא קל. בניתי חיים, התקדמתי מבחינה מקצועית, אבל אני חי את השבי כל הזמן. זה מלווה אותי כל הזמן".
מה הופך את חוויית השבי לקשה כל כך? לדברי הפרופ' סולומון, "שבי הוא אחת החוויות האנושיות היחידות שבהן אדם אחד נמצא בשליטה מוחלטת של השני. כבוגרים אנחנו לא נמצאים אף פעם במצב כזה, שבו אנחנו תלויים לחלוטין בזולת לצרכים הכי בסיסיים - אוכל, שינה, עשיית צרכים. השבוי יותר פגיע מתינוק. הוא מצוי בשליטה מוחלטת של השובה, והשובה עושה כל מה שביכולתו לשבור לרסיסים את נפשו של השבוי. להרבה שבויים סיפרו שהמדינה נכבשה, הבית נהרס, האשה נאנסה והילדים נרצחו. אין לשבוי שום מידע, והוא מבוהל לחלוטין. במצב כזה קל מאוד להשפיע עליו, ולשתול בו רעיונות".
להמשך הכתבה בעיתון "הארץ"
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 