מקור : הבלוג של דרור פויר באתר רשימות
נוסעים לשדרות. בכניסה לעיר שלט פרסומת גדול מודיע על מבצע הנחות למזגן מותאם לממ"ד. 139 שקלים, 15 תשלומים. אני מתקשר למרכז לנפגעי חרדה. אפשר לבוא לבקר? חבל שלא באת לפני עשר דקות, אומרת לי בחורה מצדו השני של הקו, וואי וואי מה היה פה.
קר ואפור. אנחנו חונים במרכז המסחרי מול המכולת של ששון, כוך חשוך ומצחין. ששון זה הוא גיבור תקשורתי וזו סיבה מספיק טובה לא לדבר אתו.
עוד לא הספקנו לעשות ארבעה צעדים בדרך לאכול חביתה בבאגט ואני חווה את הקסאם הראשון שלי. פתאום כולם צועקים, מתחילים לרוץ למיגונית, מישהו תופס אותי ביד וגורר אותי. אין לנו הרבה זמן. קודם נשים וילדים, צועק מישהו. אנחנו נדחסים הרבה יותר מדי אנשים במבנה הבטון הקטן, מועכים האחד את השני, ואז נשמע הבום. חזק וברור. זה נפל ממש קרוב, כמה מטרים מאתנו. אני רואה רסיסים מתפזרים על הכביש. החלון האחורי מזדה שחורה שחונה צמוד למיגונית התפוצץ לגמרי. איזה פחד. הגוף נשטף בגלים של צמרמורת קפואה ורותח מאדרנלין. הלב הולם.
מוציאים את הראש, רואים ענן עשן שחור מיתמר מהבניין שצמוד למיגונית. פגיעה ישירה. רצים לשם. ריח סמיך של גז באוויר. כולם צועקים הוראות סותרות. יש אישה מבוגרת בפנים, זועק מישהו.
לרשימה המלאה של דרור פוייר