מקור וקרדיט : עיתון "הארץ" , יוסי קליין
בשבת בצהריים ישב בבר וקנין בסלון ביתו בנתיבות, ראה בטלוויזיה שידורים מעזה ושתה קצת קוניאק מכוס זכוכית. ייתכן שמילמל משהו מול הטלוויזיה, ייתכן שבהה בה בשתיקה. אין לדעת. וקנין, מסגר בן 58, חי בגפו ולא היה מי שיחלוק אתו את תחושותיו. ידוע רק שבסביבות השעה אחת נשמעה אזעקת צבע אדום, הוא קם מהכורסה ויצא לחדר המדרגות, שם חטף רסיס מקסאם שנחת בחצר, ומת במקום.
מהמדף נשלף סיפור מאת טולסטוי על מותו של איוון איליץ', כאנלוגיה מושלמת. הנה, עוד חיים משמימים שהמוות העשיר. "כולם אהבו אותו", אומרת שם אלמנתו של איליץ', ופונה לטפל בעלויות הקבורה ובטרדות אחרות שמותו גרם לה. אחיו של בבר וקנין, ארמונד, ביקש גם הוא לסכם את מותו של אחיו. הוא גישש בכאב אחר מלים ויצא לו רק: "היה בנאדם זהב". ארמונד וקנין היה הלום צער כשנזכר איך ניסו להרים את אחיו, ש"היה כמו סמרטוט". ארמונד וקנין איננו לב טולסטוי. לייסורי המוות של איליץ' הקדיש טולסטוי יותר מחצי נובלה, אבל אפילו הוא לא יכול היה לכתוב יותר על מותו של בבר וקנין: ישב בכורסה, שתה משהו, ראה טלוויזיה, שמע אזעקה, יצא לחדר מדרגות, חטף רסיס ומת.
להמשך הכתבה ..