האם אפשר להסיק מסקנות על בריאות נפשו של יוצר על-פי יצירתו? האם התנהגותו החריגה של פושקין ויצירתו הנסערת, הנעה בין התעלות רוחנית למלנכוליה, מעידות על מחלת נפש?
האם שכרותו הקטלנית של מוסורגסקי, השאיפה הכפייתית לשלמות של איבנוב, הפכפכנותו ואטימותו הרגשית של לנין מעידות על פתולוגיה נפשית משמעותית?
כבר בתקופות קודמות עסק המין האנושי בשאלת היחסים המורכבים בין גאונות ויצירתיות לבין הפרעות נפשיות. בהשקפה הרומנטית של המאה התשע-עשרה נתפשו סבל וחריגות נפשית כמאפשרים גישה ישירה ואותנטית אל הרוחניות, אל עולמו הפנימי של האדם ואל האמת המסתתרת בתודעה. גם בימינו מעסיקה השאלה את החוקרים בתחומי המוח והפסיכיאטריה.
הסופר והמחזאי הגאוני גוגול, המשורר האלמותי פושקין, המוזיקאי החדשני מוסורגסקי, הציירים המדהימים בעוצמתם ורובל ואיבנוב הם אחדים מגיבורי הספר המרתק גאונות ושיגעון, העוסק בקשר המורכב בין יצירתיות לפסיכופתולוגיה. אל האמנים מצטרפים המדינאי לנין שיצירתו היא המהפכה הרוסית, וויקטור קנדינסקי - בן דודו של הצייר ואסילי קנדינסקי - פסיכיאטר שחלה בסכיזופרניה, חקר על עצמו את תסמיניה והגדיר אותם.
לעתים קשה להבין את מנגנון היצירה המניע את הגאונים ללא היכרות עם נסיבות חייהם. גאונות ושיגעון מתבסס על מחקרים עדכניים, ביוגרפיות חדשות, מכתבים וזיכרונות של קרובים. על העדויות אשר לוקטו ונחקרו בידי המחברים במרוצת חמש-עשרה שנה, נוסף תיעוד רפואי מפורט לצד הערכות מודרניות על מחלותיהם מן הספרות הרפואית. חלק ניכר מן החומר הוא חדשני ומתפרסם כאן לראשונה.
הזיקה בין היצירתיות האמנותית לבין השיגעון משכה את תשומת הלב כבר בתקופות קדומות, ומצאה את ביטויה באמנות, בספרות ובהגות הפילוסופית. מחקרים שיטתיים רבים נגעו בנושא, ורובם ככולם, למרות הבדלים בגישות ובשיטות המחקר, הגיעו למסקנה זהה: עוצמתם של תסמינים פסיכופתולוגיים ושיעורם גבוהים יותר אצל יוצרים מאשר באוכלוסיה הכללית. יתרה מזאת, ככל שהיוצר משמעותי ובולט יותר, כן הם גבוהים יותר.
המכנה המשותף של היוצרים המתוארים בספר הזה הוא שהם חיו ברוסיה של המאה התשע-עשרה, המאופיינת בפריחה תרבותית ואמנותית. מחברי גאונות ושיגעון, פרופ' אליעזר ויצטום ופרופ' ולדימיר לרנר, מתמקדים במה שהוגדר "המקרה של רוסיה במאה התשע-עשרה", אך מרחיבים את מחקרם ואת תיאוריהם מעבר להשפעות המקום והזמן.
אליעזר ויצטום הוא פרופסור מן המניין לפסיכיאטריה באוניברסיטת בן-גוריון ופסיכיאטר בכיר במרכז לבריאות הנפש בבאר-שבע ובמרכז לבריאות הנפש "עזרת נשים" בירושלים. הוא נמנה עם עורכי שיחות - הירחון הישראלי לפסיכותרפיה, וערך ספרים בעברית ובאנגלית על אבל, אובדן וטראומה ועל הטיפול באוכלוסייה החרדית בירושלים.
פרופסור ויצטום פרסם יותר מ-200 חיבורים מדעיים, שבהם הצליח לשלב באופן מרתק בין תחומי התמחותו השונים: הקשר בין יצירתיות לפסיכופתולוגיה, השפעתם של גורמים תרבותיים על ביטויים של מצוקה פסיכולוגית, דרכי התמודדות עם אבל והפרעות פוסט-טראומתיות, ופסיכותרפיה קצרת-מועד ובטיפול נרטיבי. ספריו האחרונים בעברית הם נפש, אבל ושכול, והורדוס מלך רודף ורדוף, שזכה בפרס בהט בשנת תשס"ו, אשר נכתב יחד עם ההיסטוריון פרופ' אריה כשר.
ולדימיר לרנר - הוא פרופסור חבר לפסיכיאטריה באוניברסיטת בן-גוריון ומנהל מחלקה במרכז לבריאות הנפש בבאר-שבע. הוא עלה לישראל מברית-המועצות לשעבר בשנת 1990. בישראל ממשיך פרופסור לרנר בעבודה קלינית ומחקרית. תחומי התעסקותו המדעית כוללים יצירתיות ופסיכופתולוגיה, הקשר בין אישיות האמן ליצירתו, ובנושאים אלה פרסם כעשרים מאמרים באנגלית, רוסית ועברית. התמחה גם בטיפול בחולים הסובלים מסכיזופרניה, ושימוש בוויטמינים בפסיכיאטריה. פרופ' לרנר הוא מחברם של יותר מתשעים פרסומים מדעיים שונים, והשתתף בכתיבת ספרים העוסקים בטיפולים לא שגרתיים בהפרעות נפשיות קשות.
קישור