הבזקים
ד"ר ז'ק סטרומזה (90) מירושלים, ניצול שואה שמכונה "הכנר מבירקנאו", הוא מסוג האנשים הנדירים, שבמהלך פגישה אתם נותנים לזולתם כוח, אופטימיות ואמון במין האנושי, חרף הזוועות שעברו ואולי דווקא בגללן. סיפורו המופלא מובא כאן,
הנגן מבירקנאו

סיפורו המדהים של הכנר מבירקנאו

גורם מפרסם: ירחון "שיעור חופשי " 2008
מקור: אתר הסתדרות המורים
תאריך: 06.09.2008

 מקור וקרדיט: אתר הסתדרות המורים

סיפורו המדהים של הכנר מבירקנאו

ז'ק סטרומזה הישיש (90) מירושלים, ניצול שואה שכל בני משפחתו, לרבות הוריו ורעייתו, נהרגו בידי הנאצים, מנגן שנים בכינורו בטקסי זיכרון במחנה הריכוז וגם בארץ. מרטיט לבבות וגורם לשומעיו להזיל דמעה. בעיקר אם הם יודעים כי הוא נמנה עם תזמורת מחנה בירקנאו, שלצלילי המארשים שניגנה יצאו היהודים לעבודה • עם פרישתו לגמלאות מעבודתו כמהנדס תאורה, קשר סטרומזה קשר אמיץ עם מערכת החינוך. ליווה מסעות של תלמידים למחנות הריכוז וסיפר להם את סיפורו. היום הוא מרצה מבוקש לתולדות יהדות ספרד במסגרת תוכנית הלימודים 'מורשת' שהונהגה על-ידי לימור לבנת • יליד סלוניקי שביוון, בן בכור למורה לעברית וללאדינו. אב לשלושה ובהם מרצה לפילוסופיה באוניברסיטה ומורה לאמנות. סב לשמונה שחלקם מנגנים בכינור
ד"ר ז'ק סטרומזה (90) מירושלים, ניצול שואה שמכונה "הכנר מבירקנאו", הוא מסוג האנשים הנדירים, שבמהלך פגישה אתם נותנים לזולתם כוח, אופטימיות ואמון במין האנושי, חרף הזוועות שעברו ואולי דווקא בגללן. סיפורו המופלא מובא כאן, למרות שהוא מהנדס חשמל על-פי מקצועו והכשרתו בעבר.
סטרומזה הפך אחרי פרישתו לגמלאות לאיש חינוך, כפי שיתברר בהמשך, אף שמעולם לא עבד כמורה במובן המקובל, ואף שלא הוכשר להורות. פשוט יש לו את זה. אחד המרצים על יהדות ספרד שעליהם נסמכים לימודי ההעשרה במסגרת התוכנית "מורשת" שהוכנסה למערכת החינוך בהוראת לימור לבנת. באחרונה הרצה על השואה לתלמידים ביום עיון על יהדות סלוניקי. איש ללא גיל, עם כוח רצון אדיר ושמחת חיים, עסוק, תוסס, עדיין נוסע בעולם, מרצה ומספר, מבוקש ואהוד. ספרו האוטוביוגרפי, "ובחרת בחיים", תורגם לשמונה שפות ועכשיו הוא כותב ספר חדש.
כשהוא מתלווה לקבוצות של בני-נוער מישראל שמבקרות בבירקנאו ובטקסי זיכרון לנספים בידי הנאצים, שנה אחרי שנה, מנגן סטרומזה הישיש בכינורו, ורבים בקהל מזילים דמעות. בעיקר אלה שיודעים כי הוא היה פעם נגן ה'מארשים' שלצליליהם יצאו היהודים בבירקנאו לעבודה. הכינור הוא 'סטרדיבריוס' שאותו קנה בפאריס, חודשיים לאחר שחרורה, ב-1945, באלף הפרנק הראשונים שהוענקו לו כדמי מחיה מממשלת צרפת, מענק של הממשלה למשוחררי מחנות הריכוז.
 
אביו לימד עברית
וזה גרעין סיפורו של סטרומזה, כפי שהוא מספרו לתלמידים:
הוא נולד ב-1913 בסלוניקי. הבכור בארבעת ילדיהם של בני הזוג סטרומזה, צאצאים למגורשי יהדות ספרד שהגיעו ליוון ב-1492. אביו היה מורה לעברית וללאדינו בבית-הספר אלשייך (מוסד יהודי-צרפתי) שבסלוניקי, ואמו הייתה תופרת. הילדים דיברו בבית צרפתית כרוב יהודי סלוניקי, וחונכו למצוינות ולהשכלה רחבה. בגיל 13 התחיל ז'ק סטרומזה ללמוד נגינה במנדולינה ובמהרה עבר לכינור. לימים, בזכות מורהו הנערץ למתמטיקה, התקבל באמצעות מלגה ללימודים בבית-הספר הגבוה להנדסה במרסיי שבצרפת.
ממרסיי המשיך לבורדו וסיים שם את עבודתו לתואר אקדמי בהנדסה וברדיוטלגרפיקה (לימים, בגיל מבוגר, השלים דוקטורט בתחום זה בטכניון). במקביל התקבל ללימודים בקונסרבטוריון של בורדו, ובהמשך צורף לתזמורת העיר.
כששב לסלוניקי התגייס לצבא היווני. שם שימש מורה פרטי לצרפתית של מפקד החטיבה החמישים של חיל הרגלים, וניגן מוסיקה לריקודים במועדון לקצינים ולנשותיהם.
בתום השירות הצבאי התקבל לעבודה במשרד החקלאות היווני, עסק בהרכבה ובפירוק של מנועי דיזל מתוצרת גרמניה, ולמד גרמנית בשיעורי ערב.
זוועות מלחמת העולם השנייה הגיעו לסלוניקי מאוחר יחסית, באוקטובר 1940, עם פלישתם של כוחות איטלקים לסלוניקי. ב-1941 נכנע הצבא היווני לאיטלקים ואיפשר את כניסתם של הגרמנים, בני בריתם של האיטלקים. סטרומזה חזר לצבא ליחידה שבה שירת בעבר.
 
הפסנתר שלהם הוחרם
 
יהודי סלוניקי המשיכו את חייהם הרגילים תחת הכיבוש הגרמני, וסטרומזה נשא לאישה את נורה לבית מורדוך. הוא למד זו השנה השלישית מתימטיקה ופיסיקה באוניברסיטה. ב-1941 החלו הגרמנים להתנכל לחיי היהודים בסלוניקי. הפסנתר של רעייתו נורה הוחרם, יהודים הואשמו במסחר בשוק השחור.
האקט הפומבי הראשון של התעללות ביהודים בסלוניקי התרחש ביולי 1942. רוב הגברים היהודים הוזמנו לכיכר החירות, ושם הצליפו בהם בשוטים והשפילו אותם בכל דרך אפשרית. באותו יום החלו גם לשלוח יהודים לעבודות כפיה שמהן רבים לא שבו. ב-1943 הצטוו יהודי סלוניקי להתרכז בגטו, שהיה בעבר שכונה יהודית. סביב הגטו הקימו הגרמנים חומות. "עבדתי בהתקנת כבל חשמלי לגטו היהודי, ושמעתי גרמני אחד אומר לחברו: 'בשבוע הבא יתחיל גירוש היהודים'. הבנתי שבניית הגטו הייתה רק הסוואה לתוכנית אחרת. כשמיהרתי להתייעץ עם אחדים מראשי מועצת הקהילה, היסו אותי כדי שלא אעביר 'שמועות רעות', כי אני עלול להיות מסומן על-ידי הגסטפו".
לימים הבינו סטרומזה ואחרים מבני עירו, שאישיות בכירה בקהילה היהודית שיתפה פעולה עם הגרמנים. היא הגתה, יחד עם הנאצים, תוכנית שהוצגה לקהילה, ולפיה כל תושבי גטו סלוניקי יעברו לגור בקרקוב שבפולין, ויאומצו שם על-ידי הקהילה היהודית. זה היה המסווה לתכנית האמיתית: משלוח יהודי סלוניקי למחנות ההשמדה בפולין. סטרומזה ומשפחתו הגיעו למחנה בירקנאו הסמוך למחנה אושוויץ באפריל 1943, דחוסים בקרונות בקר.
מיד בהגיעם קועקעו מספרים על זרועם של כשליש מבני סלוניקי. האחרים נשלחו למשרפות. הוריו של סטרומזה ורעייתו, שהייתה אז בהריון, נעלמו. עליו ועל עוד מוסיקאים נוספים שהגיעו למחנה מרחבי אירופה, הוטל לנגן בכינור, בתזמורת המחנה. התפקיד היה לנגן מארשים, מדי בוקר, כשהעובדים היהודים יצאו לעבודה. בשעות היום האחרות יכלו הנגנים לנגן יצירות קלאסיות מתוך פרטיטורות שהביאו איתם. את כלי הנגינה סיפקו הגרמנים.
 
שרטט מכונות באושוויץ
 
בימי ראשון נהגה תזמורת המחנה לנגן מוצרט לחולים היהודים בבית-החולים. רוב מאזיניו לשעבר נספו. הבודדים ששרדו זוכרים את סטרומזה בכינוי "הכנר מבירקנאו". 30 יום מילא ז'ק את תפקיד הכנר בתזמורת עד שהועבר למחנה אושוויץ, במרחק חמישה קילומטרים מבירקנאו. "בכיתי יחד עם כולם כל אותו הלילה על שאיבדתי את אשתי והורי ואת אחי האהוב, גי. רק לימים נודע לי שאיבדתי את כל קרובי משפחתי, ושהיחידה ששרדה הייתה אחותי בלה". לשאלה איך שרד נפשית אחרי הגיהנום הנאצי הוא משיב: "אני בן לעם קשה עורף ששורד בכל מצב. וגם, אם לא הייתי שוכח חלק מהדברים, לא הייתי מוצא כוח להמשיך".
באושוויץ לא היסס לפנות למפקד שהעביד אותו ואת חבריו בעבודות פרך כסבלים. אמר לו שהוא מהנדס, ושאל אם יוכל למצוא לו עבודה בהתאם. הגרמני צרח וקילל, ולמרבה ההפתעה לא ירה בו ולבסוף הביאו למשרד. שם הורה לו לשרטט חלקי מכונות שהיו במקום. כך התחיל לעבוד בירכתי המחנה, במפעל לייצור רימוני יד של חברת "וייסל מטאל יוניון", שבו הועסקו 2000 איש. מבעד לחלונות המפעל ראה כל הזמן את בניני המפעל הסמוך שארובותיהם פלטו עשן יומם ולילה. המשרפות ששרפו גופות של יהודים שהומתו בתאי הגזים היו בקומת הקרקע בבניין 'המפעל'. "להפתעתי המהנדס הגרמני, שהיה הבוס הישיר שלי במפעל, באמת לא ידע מה 'מייצרים' במפעל הסמוך. הוא חשב שהוא נמצא באזור תעשייה. הגרמנים עשו הכל כדי להעלים עובדות. את היהודים שעבדו בהעברת גופות בבנייני המשרפות היו מוציאים להורג אחת לכמה חודשים, במחזוריות, כדי שלא יהיה מי שיספר ויעיד בבוא היום. אחרי שהבוס שלו הבין את העובדות לאשורן, בעזרתו של סטרומזה, הוא עזר לו להציל יהודים מהמשרפות, דרך העסקתם בבית-החרושת לרימוני יד באושוויץ.
 
חלה בטיפוס וניצל
 
בסוף 1944 פלשו בנות הברית לצרפת, והגרמנים החלו לסגת. הם אספו אנשים מאושוויץ כדי להעבירם ליעד הבא, מאטהאוזן. ברגל, בטמפרטורה של מינוס 25 מעלות, ובהמשך בקרונות רכבת פתוחים, ושוב בצעידה של 7 קילומטרים. משם צעדו עוד ימים אחדים ברגל בכיוון היערות, אחרי שהתברר כי האמריקאים כבר בדרך. "רבים מאלה ששרדו את המחנות מתו במסע הזה מקור, רעב ומחלות. האמריקאים מצאו קבוצת שלדים נושמים שהוכנסו לבית-חולים כי חלו בטיפוס. בין הנספים מהמחלה הייתה גם אחותי האהובה, ג'ולי. המחלה תקפה גם אותי אבל איכשהו נשארתי בחיים".
ב-1945, אחרי המלחמה, מצא סטרומזה את עצמו בודד בעולם, בלי משפחה, בלי אישה, בלי בית לחזור אליו. הוא קיבל פספורט צרפתי בזכות תקופתו הסטודנטיאלית בבורדו. ארגונים יהודיים דאגו לניצולים ובתוכם לו, והוא החל ללמוד בבית-הספר הגבוה לחשמל בפאריס. בהמשך הצטרף לקבוצת מחקר של מהנדסים צעירים. לפני הכל, שוטט בין חנויות העיר, ובכסף שקיבל מממשלת צרפת למחייתו, קנה כינור.
כעבור שנתיים, בגיל 32, נשא לאישה את לורה לבית ספורטה. צעירה יהודיה בת 20, ילידת אתונה, ניצולת ברגן-בלזן, והיא האשה שלצדו עד היום. בניגוד לו, היא ממעטת לדבר על השואה. ביקורם הראשון של בני הזוג סטרומזה בישראל היה לכבוד חגיגת בר המצווה של בנם, גדליה, היום פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים. הם נכחו בבית-המשפט בירושלים בעת משפט אייכמן. גדליה, 'גי' בפי אביו, עלה ארצה ב-1966. באותו זמן עבד ז'ק סטרומזה באלג'יר בחברת החשמל והגז. משפחתו והוא התגוררו שם. בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים, כשגברה באלג'יר ההסתה נגד ישראל והיהודים, עלה ארצה עם רעייתו ועם שתי בנותיהם. הם התיישבו בירושלים, סמוך למקום מגוריו של גדליה.
 
מהנדס נוסע בעירייה
 
בירושלים, בגיל 55, החל לחפש עבודה. אחרי 'מסע מפרך', התקבל לעבודה כמהנדס במחלקת המאור של העירייה. בין השאר, תכנן וביצע את התאורה של חומות ירושלים שנוספו לעיר אחרי מלחמת ששת הימים. התאורה הזו הרשימה רבים, ובתוכם ראש העיר לשעבר, טדי קולק, שהפך ידיד המשפחה. בהמשך נעשה סטרומזה מהנדס-נוסע בשליחות העירייה, לערים בחו"ל שקשורות לירושלים במסגרות שונות של שיתוף פעולה. לימד את רזי תאורת-ערים באקוודור, בארגנטינה, בפרו, בברזיל ובגואטמלה, וסייע להאיר מונומנטים עתיקים וחשובים.
אחרי שפרש לגמלאות החל להרצות בהתנדבות ב"יד ושם" לפני קבוצות של בני-נוער וחיילים, ובתוך כך חקר את ההיסטוריה של יהדות יוון. עם הזמן יצאו לו מוניטין במערכת החינוך של מי שמיטיב לספר את סיפור השואה לתלמידים, והוא צורף למסעות של בני נוער למחנה ההשמדה מיידאנק. באחד מהם שימש מלווה לשר החינוך המנוח, זבולון המר.
ב-1987, בתמיכת שר החינוך לשעבר, יצחק נבון, אירגן סטרומזה שחזור של מסע הניצולים מיהדות סלוניקי. מסע השחזור מסלוניקי לאושוויץ, ברגל וברכבות, תועד לסרט עבור הטלוויזיה הישראלית ונלווה לו גם צוות של גלי צה"ל. בשנתיים האחרונות הוא כותב ספר נוסף, הפעם עם חבר איטלקי ששהה יחד אתו באושוויץ, מורה להיסטוריה בתיכון בבולצנו. נושא הספר: העולם אחרי אושוויץ. האחד כותב בצרפתית, השני באיטלקית, ובסוף התהליך יעובד ספר אחד שיראה בשתי שפות, באיטליה ובצרפת.
הדור השלישי במשפחת סטרומזה הם שמונה נכדים שחלקם מנגנים בכינור. אחת משתי בנותיו, מרגו אוזן, היא מורה לאמנות שעושה דוקטורט באמנות. השנייה, אני דדון, עובדת במשרד החוץ.

הכתבה המלאה  

לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות.
הרשמה ללקט
דוא"ל
* להסרה
במבט לאחור
רשימת קטגוריות מלאה
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים
אנשים פשוטים
אפשר גם אחרת
יוצאי הדופן והמיוחדים
אנשים , מחשבים ואינטרנט
קיבוצים ואנשי ההתיישבות
החברה החרדית
עולים חדשים ועולים ותיקים
עובדים זרים
תרמילאים ומטיילים
קשישים
אנשים והקונפליקט הישראלי-ערבי
בני נוער וצעירים
אנשים והמצב הכלכלי
סיפורי התמודדות
גמלאים
מגזר ערבי
מחקרים ועיונים בפסיכולוגיה
מחקרים ועיונים ברפואה וביו-רפואה
רפואה משלימה
רפואה אלטרנטיבית
הבריאות שלך
מחקרים ועיונים בסוציולוגיה ובאנתרופולגיה
מחקרים ועיונים בחינוך
מחקרים ועיונים בספרות
מחקרים ועיונים בהיסטוריה
מחקרים ועיונים בדמוגרפיה
מחקרים ועיונים בביולוגיה ובמדעי החיים
אנשים בעת העתיקה
ילדים , אמהות, הורים ומשפחה
יזמים, אנשי עסקים ואנשי היי-טק
ביוגרפיות, זכרונות ותולדות חיים
שכול
ניצולי שואה
סרטי תעודה
ספרים חדשים
מדעים ואנשים
אנשים , מזון ותזונה
אנשים, טבע וסביבה
אנשים במרחב הניהול
הרהורים ומחשבות
שיטות אימון
מחקרים ועיונים בקרימונולוגיה
סקירות מחלקת איסוף בפורטל הגורם האנושי

אודות  |   צרו קשר  |   שלחו קישור  |   RSS  |   אתר צמתי מידע
נבנה ע"י אפוק